פסק-דין בתיק ב"ל 22059-01-11

1.         השאלה הדרושה להכרעתינו בתיק זה הינה האם יש להכיר בתקופה מיום 1.3.10 עד ליום  1.8.10, כתקופת שירות המוכרת לצורך קבלת תוספת קצבת זקנה (להלן- התוספת).

רקע עובדתי כעולה מתצהיר התובעת:

2.         בנה של התובעת (להלן- מתן) התנדב ביום 1.8.2006 לשנת שירות במסגרת עמותת אלון (להלן- העמותה).

3.         ביום 19.8.07 , לאחר שסיים מתן את שנת השירות , התגייס לצה"ל. שירותו הסתיים ביום 18.8.10. בגיל 22.5 השתחרר מתן משירותו בצה"ל.

4.         החל מיום 1.3.10, שלל הנתבע את תוספת קצבת הזקנה המגיעה לתובעת, על אף שמתן היה עדיין חייל באותה תקופה ובמשך חצי שנה נוספת.

עיקר טענות התובעת: 

5.         לטענת התובעת העמותה הינה עמותה מאושרת בהתאם לתקנות וכוללת למעלה מ-140 מתנדבים ברחבי הארץ.

6.         העתק אישור עמותה צורף כנספח א' לתצהיר התובעת, תעודת הוקרה למתנדב לשנת שירות חתומה ע"י משרד הביטחון צורפה לתצהיר המשלים של התובעת. לטענת התובעת משרד הביטחון הוציא תחת ידו אישור רשמי , כי השירות נעשה במסגרת ההיתר ותקנות הביטוח הלאומי (ילד בהתנדבות בשירות ציבורית או לאומית התשנ"ז- 1997)  - צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת. מסמכים אלה מעידים כי מתן ביצע את שירות ההתנדבות במסגרת הממלכתית בחסותו ובאישורו של משרד הבטחון.

7.         כמו כן הוצגה רשימה שמית של כ- 140 מתנדבים באותה שנה אשר התנדבו באמצעות העמותה ולכולם דחה צה"ל את השירות הצבאי.

8.         ההתנהלות נעשתה ע"י מתן והוריו באופן מסודר וממוסד,  שאם לא כן,  צה"ל לא היה מסכים לדחות את השירות הצבאי למשך שנה.

9.         הנתבע לא הסביר ולא הציג ראיה לסתור את אישור משרד הביטחון שהינו גוף ממלכתי אשר קבע כי השירות נעשה בהתאם לתקנות.

10.       ככל שסבר הנתבע כי האישור שהוצא ע"י משרד הבטחון הינו אישור שגוי היה עליו לפנות למשרד הביטחון ולבקש הבהרות ולחילופין לזמן את נותן האישור לעדות בבית הדין.

11.       טענות הנתבע לפיהן העמותה איננה מאושרת אינן נתמכות בשום ראיה מטעם הנתבע. מנגד התובעת הציגה ראיות המצביעות באופן ברור כי השירות הינו שירות כאמור בתקנות.

בסיכומי התשובה הוסיפה התובעת כדלקמן:

12.       שוגה הנתבע בטענתו כי לא מולאה הדרישה בדבר מתן הרשאה. הנתבע לא הציג כל ראיה להוכחת טענתו כי האישור שהומצא (נספח ג') אינו אישור כדין. לא הוגש מסמך באמצעות פקיד מוסמך או באמצעות תעודת עובד ציבור, ממנו עולה כי האישור אינו אישור כדין.

13.       הנתבע טועה עת מעמיד הוא את התנאי בדבר קבלת אישור משרד הביטחון עם תנאי פרסום ברשומות. תנאי ההרשאה ניצב עם יתר התנאים בתקנה 2 וכלל אינו קשור לעניין הפרסום ברשומות. הפרסום ברשומות קבוע בתת תקנה 3 והוא מתייחס לאופן הרשאת הגוף.

14.       עוד נטען כי הניסיון להעמיס על גב התובעת את בדיקת כל התנאים הקבועים בתקנה 3 אינו מתקבל על הדעת.

15.       לסיום נטען כי הטענה בעניין פגם בתהליך אישור העמותה נטענה בדיעבד לאחר שמתן ועוד מאות בחורים הסתמכו על התנהלות הרשויות והתנדבו במשך שנה שלמה.

עיקר טענות הנתבע :